בתור אדם צעיר וחסר משאבים כלכלים מהפריפריה אני מסכים עם דבריו של ירון, במשך השנים היו לי עשרות רעיונות למיזמים שאני בטוח שלפחות חלקם היו יכולים להפוך למציאות ולשגשג (ובעבור חלק קטן מהם אין לי ספק בכך, כי אני רואה רעיונות דומים להם שמתממשים בהצלחה כיום) לצערי כדי להפוך דמיון וסרטוטים למציאות צריך ממון התחלתי, מה שאין לי כילד להורים פרולטרים מהפריפריה שעסוקים בהישרדות היומיומית. אפילו נאלצתי לקחת הפסקה מהלימודים באוניברסיטה בסוף השנה השניה כי לא הייתי יכול להמשיך ולממן את שכר הלימוד (גם מלגה של כ-3000 ש"ח לא מספיקה היום אפילו למחייה), ונאלצתי לעבוד כשנה בארה"ב כדי לחסוך מספיק כסף שאיפשרו לי לסיים את הלימודים. עד שהחברה לא תשכיל להשקיע משאבים רבים בפיתוח הפריפריה ובנוער רב הפוטנציאל שנמצא בה, ותמשיך להשקיע באופן לא פורפורציונלי את רוב משאביה במרכז הגיאוגרפי והכלכלי של ישראל אזי הפערים ברמות ההשכלה והשכר (שברובו הוא פונקציה של רמת ההשכלה) ימשיכו להתרחב. וגם אם יש איזשהו נער מוכשר מהפריפריה שהצליח הוא עשה זאת למרות התנאים ולא בזכותם. במציאות הראלית הנוכחית הפקטור בעל ההשפעה הרבה ביותר על פוטנציאל ההצלחה של פלוני בחיים הינו לאיזה משפחה זה נולד/ה.
↧